יום רביעי, 16 בינואר 2013

שירת הנשמות

לרגל יום הנישואים,
מוקדש לנתי בעלי היקר!

אור לבן בוהק ומאיר
שבילים מתפצלים נלכדים
ריח פריחת שושנה בין חוחים
קול ציוץ ציפור שיר

הם עומדים, בסוף שבילים
בוהקים, מאירים, טהורים
הילה לבנה מקיפה דמותם
שריקת הרוח מנגנת דומם

נשמה אבודה, חצויה
מרחפת נצמדת לחצי שלה
המולת הדממה נשמעת
נשמה משלימה נשמה

אור בוהק מסנוור את השמש
מאיר מתוכם, שוטף העולם
יד ביד אוחזת נצמדת
שירת נשמתם מתנגנת

לנצח – - -

יום ראשון, 13 בינואר 2013

ולא אמרו



אמרו, אל תבכי בליל כוכבים
כשירח נחבא בין רקיעים.
אל תצמיחי עלי שלכת,
הסתיו כבר פונה ללכת,
ולא אמרו לי, שענן שחור,
מסתיר מאחוריו קרן אור.

אמרו, אל תבכי ביום חורפי,
כשטיפות העצב נוטפות בבכי,
אל תכסי שחור בלבן,
החורף גם הוא יעבור כמותן,
ולא אמרו לי, שטיפה של גשם,
היא בועה של תפילת העלם.

אמרו, תבכי ביום שהוא בוכה,
ביום שלא נרצה שיקרה,
אל תפני לאחור
תני לעתיד מקום,

ולא אמרו, שהשקט צועק ברעם
מחריש דומם הלב.
ואני שותקת לאמת שאומרים
אמרו לי להאמין לחכמים.

יום שני, 26 בספטמבר 2011

אשרי העם שככה לו



ליל שבת, רחבת הכותל הומה מתפללים, קול שירת לכה דודי נשמעת ברקע, יותר בפנים צמוד למחיצה הוא נמצא,
ידיו פרושות לצדדים, ראשו נטוי כלפי מטה, חג הוא במעגל סביב עצמו, מדי פעם הוא מוחא כפיים בהתלהבות, מרים את ראשו כלפי הרקיע, ושר....
לשירתו הרמה מתלווה קול תיפוף מהבימה ליד, מחיאות כפיים של החזן, וקריאות נלהבות של המתפללים,
הם עמדו שם, כעשרים וחמישה אנשים, נעים בדבקות עילאית, עיניהם עצומות בלהט של קדושה, שרים את שירם למלכה. ניגוניו של ר' שלמה קרליבך מצליחים להרטיט את הנפש, גם את זו המחוספסת.
גם הוא ניצב שם, לא קרוב ולא רחוק, מדי פעם מצטרף לשירה, כף יד גדולה תופסת בידו ומושכת אותו למעגל, הם רוקדים, כולם. כיפה סרוגה לצד אברך עם קנייטש ועניבה, שטריימל וכיפה קטנה, אין שם הבדלי מעמדות, חוגים ועדות, הם כולם כאחד, כף יד בכף יד,  המנגינה עולה ועולה, בוקעת את שבעת הרקיעים עד לכסא של יושב מרומים, הם לא שתים ליבם לזמן שעובר ורץ, לכך שרחבת הכותל מתרוקנת, הם שם, מניין אחד המורכב מהרבה אחד ועוד אחד.

ליל שבת, אתם ניצבים היום כלכם, אגודה אחת, כגוף אחד.
וזכויות של אחד ועוד אחד יצטרפו לזכות אחת, גדולה, מאירה, ומכריעה.

אשרי העם שככה לו.